העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום היא כי ביום 30.3.11 בסמוך לשעה שעה 10:30, נהג את רכבו ברח' דוד רמז בעכו, עצר בקרבת כיכר הרכבת וגרם הפרעה לתנועה עבירה בניגוד לתקנה 71(1) לתקנות התעבורה.
המדובר בעבירה מסוג ברירת משפט, אשר לצידה קנס בסך 250 ש"ח. הנאשם הגיש בקשה להישפט, וכפר בעבירה המיוחסת לו וביום 5.6.12 שמעתי ראיות הצדדים וסיכום טענותיהם.
לאחר ששמעתי את העדים, התרשמתי מהם ושקלתי את טענות הצדדים, השתכנעתי מעל לספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו, ואני מרשיע אותו בביצועה.
לפי עדותו של השוטר מר חסן סאלח, עצר הנאשם את רכבו, מונית ציבורית, בצד הכיכר שבין רח' דוד רמז לרח' הרצל, בסמוך לתחנת הרכבת בעכו וגרם להפרעה לתנועה. השוטר ערך תרשים של האירוע, והסביר כי עקב עמידתו של רכב הנאשם במקום נגרמה הפרעה לתנועה כך שרכב קטן יכול היה לעבור, אך לא אוטובוס או רכב גדול אחר.
השוטר נחקר בידי הנאשם בחקירה ארוכה יחסית וענה בצורה מלאה על השאלות שהופנו אליו, ואשר בדיעבד התבררו כבלתי רלוונטיות.
הנאשם טען כי לא עצר לצורך המתנה לנוסעים או העלתם למונית, אלא עקב פקק שהתפתח במקום בעת הגעת הרכבת. אם כך הדבר, לא ברור כיצד הגיעה הניידת למונית, ומדוע לא התעכבה בפקק בין המכוניות מאחוריה?
הנאשם שאל את השוטר שאלות בדבר המרחק בו הבחין בו ובדבר קשר עין ביניהם, שאלות שיש בהן להצביע כביכול על מרחק בין הניידת למונית ונסיעה של הניידת בעקבות המונית למרחק מסוים, אולם לטענת השוטר הוא הגיע למונית בעת שעמדה בצד הכיכר, ואילו הנאשם עצמו טוען כי השוטר הגיע אליו בעת שעמד בפקק. כאמור לעיל, טענת הנאשם בעייתית ובוודאי אינה עולה בקנה אחד עם שאלות בדבר קשר עין המרמזות על טעות אפשרית של השוטר.
הנאשם טען כי הדוח נרשם בעקבות אירוע קודם בו התפתח וויכוח בין אנשי משטרה לאנשי תחנת המוניות "אמר לי בפירוש שכל נהג מונית שיוצא מהחצר של הרכב מקבל דוח".
למרות שאלות רבות ששאל הנאשם את השוטר בעניינים שהתבררו כאמור כבלתי רלוונטיים לטענותיו, הוא לא העלה כלל נושא מרכזי זה בפניו ולא נתן לו אפשרות להתייחס לטענה, עובדה שבוודאי מחלישה אותה באופן משמעותי.
הנאשם אף לא הביא עד כלשהו לחיזוק גרסתו. לא עד מבין מנוסעי המונית ולא מבין מעובדי תחנת המוניות.
הנאשם טען כי בעת עריכת הדוח היו במונית עשרה נוסעים, כך שבוודאי יכול היה להביא חלקם לעדות כי הדוח נרשם בעת עמידה בפקק ולא בעת עמידה בצד הדרך. הנאשם לא עשה זאת, לא הסביר מדוע לא עשה זאת, ולא סיפר כי ביקש ממי מהנוסעים להעיד לטובתו. הדעת נותנת כי אילו אכן היה מדובר באירוע בו עמד הנאשם בשטף התנועה עקב פקק ושוטר מגיע אליו לרשום לו דוח עקב הפרעה לתנועה, היו בוודאי חלק מהנוסעים נזעקים לסייע לנהג כנגד ה"עוול" לכאורה שגרם לו השוטר, אולם כאמור הנאשם לא הביא אף לא אחד מהם לעדות, ולא נתן כל הסבר למחדלו זה.
זאת ועוד, הנאשם לא הביא לעדות אף לא אחד מחבריו נהגי המוניות לתמוך בגרסתו אודות וויכוח עם אנשי המשטרה ואודות התנכלות כדבריו לכל מונית שתצא מחצר הרכבת. לאחר שהוסבר לנאשם כי אי הבאת עדים עשויה לפעול לרעתו, ביקש וקיבל הנאשם הפסקה במהלך הדיון, אולם חזר לאולם הדיונים לאחר זמן קצר ומסר כי העדים הרלוונטיים לא נמצאים. לנאשם הוסבר כי אם יבקש דחיית הדיון להבאתם בקשתו תתקבל תוך פסיקת הוצאות, והוא וויתר על בקשה זו.
בעניין זה יוער כי עד התביעה עצמו איחר והתובע ביקש דחיית הדיון לשם זימונו. התחלתי לכתוב החלטה הדוחה את הבקשה לדחיית הדיון ומובילה לזיכוי הנאשם, אולם לאחר זמן קצר ובטרם הסתיים מתן ההחלטה התייצב העד, כפי שעולה מהפרוטוקול.
סבורני כי הרציונל לפיו יש להקדיש לתיק מסוג זה - עבירה קלה יחסית שהמחוקק קבע בצידה ברירת משפט על הצד הנמוך - משאבים ציבוריים מוגבלים נכונה לשני הצדדים. אי הופעת עד התביעה הייתה מביאה לזיכוי הנאשם ואי הופעת עדי הגנה, כאשר בפרוטוקול ההקראה נקבע במפורש כי על הנאשם לדאוג להבאתם לישיבת ההוכחות, תצדיק לפחות חיובו בהוצאות. הנאשם וויתר על אפשרות זו, ומרגע שבחר שלא להביא עדים רלוונטיים המשמעות היא פגיעה בגרסתו ובטענתו כי קיימים עדים לטובתו.
לאור כל האמור לעיל, עדותו המהימנה של עד התביעה ועמידתו בחקירה הנגדית, הפניית שאלות לא רלוונטיות לעומת אי הפניית שאלות חשובות אחרות ואי הבאת עדים לתמיכה בגרסת הנאשם, שוכנעתי מעל לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ולפיכך, הנני מוצא אותו אשם בביצועה.
ניתנה היום, 5 ביולי 2012 במעמד הנאשם וב"כ המאשימה רס"ב שקולניק.
ב"כ המאשימה:
מציג הרשעות קודמות.
הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות. אבקש להטיל על הנאשם קנס הולם.